פחד קהל: מה עושים?

האמת המרה היא שתמיד יהיו כאלה שלא יאהבו את מה שעשיתם.

ככל שתעשו דברים מקוריים יותר כך תקבלו דעות חזקות יותר - לטוב ולרע.

יותר מזה, אם כל מה שאתם שומעים זה מחמאות - תתחילו לחשוד שאולי זה לא כל כך מרשים.

אז מה עושים?

הצד הלא נעים של הצלחה

הורדים תמיד באים עם קוצים.

לא משנה כמה מוכנים תהיו בפרזנטציה,

תמיד יהיו אנשים שיבקרו את את התוכן או את צורת העברתו.

לכן, תניחו בצד חלומות על אהבה ללא סייגים של הקהל כלפיכם (בשביל זה יש הורים).

במקום זה תתחילו להתכונן לשמוע ביקורת.

בחלקה היא תהיה לא הוגנת ולא רלוונטית,

אבל בחלקה היא אולי אפילו תעזור לכם.

תכינו את עצמכם לביקורת

איך?

קודם כל, פשוט תזכירו לעצמכם שאתם תקבלו ביקורת.

לא כולם יתאהבו בכם. לא משנה מה תעשו.

אני יודעת שזה מבאס וקשה לקבל, אבל זאת עובדת החיים. סורי.

תנמיכו ציפיות

לעיתים קרובות מידי אנחנו המבקרים הקשים ביותר של עצמנו.

תדעו מראש שהפרזנטציה שלכם לא תהיה מושלמת.

המטרה שלכם היא להבין מה עובד ומה לא.

ואז לשפר.

שימו לב לכל התגובות

לפרפקציוניסטים הרבה פעמים יש שמיעה סלקטיבית מאוד.

לא פעם הייתי עדה לכך שמתוך חמישה משובים על המצגת,

ארבעה היו דווקא מצויינים ורק אחד היה ביקורתי.

מה שומע הפרפקציוניסט?

רק את ההערה הביקורתית!

לכל השאר אין בעיניו כל ערך. הוא לא שמע ולא זכר שום מחמאה.


כדאי מאוד לרשום את כל מה שאומרים לכם ולהתייחס למחמאות באותה ברצינות.

בסופו של דבר, הרי ההצלחה שלכם תבוא מהמקומות החזקים שלכם.


תענו על השאלה הזאת בכתב: מה עשיתם טוב? מה עבד? במה הצלחתם?


החולשות שלכם מאפשרות לקהל להתחבר אליכם

זכרו, שאנשים מתחברים אלינו דווקא במקומות של חוסר שלמות.

אי שלמות שלכם נותנת לקהל שלכם לגיטימציה גם לא להיות מושלמים.

ככה נוצרת אמפתיה.

כשאנחנו רואים מישהו שלא הולך לו טוב,

אנחנו נזכרים ברגעים דומים מחיינו. וליבנו יוצא אליו מתוך ההזדהות איתו והמצב שלו.

טעויות